בשידור ישיר מבית המשפט העליון: ארה״ב וישראל // שוקי שגב - הפורום הישראלי למשפט וחירות

בשידור ישיר מבית המשפט העליון: ארה״ב וישראל // שוקי שגב

הקדמה

  1. בתי המשפט העליונים של ארה״ב וישראל הם מוסדות בעלי עוצמה אדירה.[1] כמעט כל מחלוקת חברתית, כלכלית או פוליטית חשובה תתגלגל לפתחם.[2] בארה״ב הכריע בית המשפט העליון הפדראלי בשני העשורים האחרונים בסכסוכים עקרוניים בנוגע לנישואים של בני אותו מין, הפלות, ביטוח בריאות, מימון קמפיין, הזכות לשאת נשק ובחירות לנשיאות. בתקופת הזמן המקבילה, הכריע בית המשפט העליון הישראלי בסכסוכים משמעותיים בנוגע לפונדקאות של חד מיניים, שוויון בין המינים, גיוס חרדים, מתווה הגז, תקציב המדינה, לחימה בטרור, פסילת מפלגות והרכבת ממשלות. למרות מעורבותם הגבוהה בחיים הציבוריים, גישת שני בתי המשפט העליונים לשידורים חיים מאולם בית המשפט הייתה שלילית, והשתלבה היטב בגישה הכללית של השתרכותם מאחור בכל הנוגע לשילוב של אמצעי טכנולוגיה ותקשורת בעבודתם.[3]
  2. יתכן כי אנו עדים לשינוי בגישה זו בשל מגפת הקורונה. בישראל, קיים בית המשפט העליון בשבוע שעבר שידור חי בעתירות, שהוגשו לבג״ץ נגד תקנות שעת חירום המאפשרות לשב״כ לעקוב אחר חולי קורונה.[4] סמוך לדיון פרסמה הנשיאה חיות נוהל לפיו ישודרו בשלב זה דיונים נבחרים בעתירות לבג״ץ בהיקף של כעשרה דיונים בשנה.[5] בארה״ב, הודיע בית המשפט העליון, שסגר את שעריו החל ממחצית חודש מרץ בשל החשש הבריאותי, כי יקיים בחודש מאי את דיוניו בשלושה עשר תיקים באמצעות שיחת ועידה טלפונית, שתועבר בשידור אודיו חי לציבור הרחב.[6] בהתאם להודעה זו, כל השופטים ועורכי הדין ישתתפו בהליכים הנ״ל מרחוק, ומבלי להגיע לבית המשפט עצמו.  
  3. התגובה הדומה של שני בתי המשפט העליונים – היזקקות לשידורים חיים של ההליכים המשפטיים וצמצום החשיפה הפיזית הבלתי מבוקרת לציבור הרחב – נובעת מכורח הנסיבות הבריאותיות הדומות: רוב השופטים בשני בתי המשפט הם מעל גיל 60, ולכן בקבוצה לסיכון גבוה במקרה של הדבקה. לכאורה, תגובה ספציפית דומה (שידורים חיים) לבעיה דומה (הקורונה). אבל מנקודת המבט של חקר בתי משפט עליונים, המשמעות של הדברים עשויה להיות רחבה יותר. ההיסטוריה מלמדת שתמורות דרמטיות באשר לתפקידם השיפוטי של בתי משפט עליונים הן לעיתים תוצאה של התפתחות תעשייתית וטכנולוגית.[7]
  4. ברצוני לנצל את הבעיה הדומה (הקורונה) והתגובה הדומה (שידורים חיים) להביט על קווים משותפים ושונים באופי ובפעילות של שני בתי המשפט (פרק א), להסביר את החלטת העליון האמריקאי למתעניין הישראלי (פרק ב), ולהבליט על הדרך כמה בעיות מבניות בבית המשפט העליון הישראלי (פרק ג), שההחלטה הנוכחית על שידורים חיים אינה יכולה לרפא ואולי אפילו עשויה להחריף אותן.

 

א) שידורים חיים מהעליונים – קווים משותפים ושונים

  1. הוויכוח לגבי שידורים חיים – במיוחד שידורי טלוויזיה – מבית המשפט העליון האמריקאי ניטש כבר מעל לשלושה עשורים.[8] בסוף שנות השמונים נערכה הדגמה ופרזנטציה באולם בית המשפט העליון בה נכחו שלושה משופטי העליון דאז. החל משנת 2005 גם הוגשו מספר הצעות חוק בקונגרס לעודד שידורים טלוויזיה בעליון.[9] למרות ניסיונות השכנוע והשידול, עמדת השופטים האמריקנים – ששללה שידורים חיים – הייתה עקבית,[10] ולעיתים אפילו נחרצת. כך למשל, צוטט השופט דיוויד סוטר כי מצלמות יכנסו לעליון על גופתו המתה.[11] הוויכוח התלקח מחדש מדי פעם לקראת דיונים בעלי עניין ציבורי, כשרשתות השידור חידשו את בקשתם, כמו למשל סביב ספירת הקולות החוזרת בבחירות לנשיאות בשנת 2000,[12] או חוקתיות ביטוח הבריאות של הנשיא אובמה.[13]
  2. דבר זה דומה מאוד לישראל: גם אצלנו שאלת השידורים החיים אינה חדשה, גם אצלנו הוגשו כמה הצעות חוק לחייב שידורים מבית המשפט, וגם אצלנו השאלה התעוררה מחדש סביב דיונים ספציפיים, כמו למשל הופעת ראש הממשלה נתניהו בבג״ץ מתווה הגז.[14] למרות קיומם של שני שידורים ניסיוניים בעליון בשנת 2014,[15] הגישה של מערכת המשפט הישראלית לשידורים חיים הייתה גם היא חשדנית אם לא שלילית באופן מובהק.[16]
  3. הנימוקים בעד שידורים ישירים (אודיו ווידאו) של דיוני העליון בארה״ב ובישראל דומים אף הם: הצדק צריך להיראות, פומביות הדיון, זכות הציבור לדעת, שקיפות שלטונית, תיעוד היסטורי וכמובן חינוך לאזרחות טובה. בזמנים מפלגים ומקטבים אלה, כך נטען, השידורים יהוו דוגמא כיצד עורכי דין ושופטים מתדיינים בנושאים שנויים במחלוקת ציבורית בנחישות ובאיפוק, ובלי התקפה אישית ושיסוי. הציבור יבין כי שופטי בית המשפט העליון הם ״בני אדם״[17] המתמודדים עם שאלות משפטיות קשות, המגיעים מוכנים ובקיאים לדיון, המקבלים החלטות מושכלות בתחום סמכותם,[18] והדבר יוביל לחיזוק האמון הציבורי בעליון.[19]
  4. גם הנימוקים נגד שידורים ישירים דומים: טוהר ההליך השיפוטי, שיבוש הליכי משפט וצדק, השפעות חיצוניות בלתי רצויות,[20] הזכות לפרטיות של המשתתפים בדיונים המשפטיים, הפיכת המשפט ל״קרקס״, וכמובן עיוות של עמדות השופטים ועבודת העליון, שאינה מתחילה או מסתיימת בדיונים בעל פה באולם בית המשפט. גורמים מתווכים בעלי עמדה ואינטרס יתמקדו ויבליטו רק את העתירות ״האידיאולוגיות״, או רק את ההיבטים הפוליטיים והאידיאולוגים של המחלוקות המתבררות, תוך שהם מטשטשים את המאפיינים המשפטיים שלהן. הציבור יבין מכך, כי שופטי העליון הם פוליטיקאים בגלימות,[21] מתגייסים לטובת צד פוליטי, עושים דילים וקומבינות, רומסים את החוק,[22] והדבר רק יפגע באמון הציבור במוסד.
  5. למרות שבמבט ראשון נראה כי יש הרבה דמיון בהתמודדות שני בתי המשפט העליונים עם הערכים המתנגשים, חשוב להדגיש כי נקודת האיזון הפרקטית בין הערכים המתנגשים, עוד טרם התפרצות מגפת הקורונה, היא שונה לחלוטין והשקיפות של בית המשפט העליון האמריקאי גבוהה לאין שיעור מזה של מקבילו הישראלי. למעשה, בהשוואה לאמריקאי, בית המשפט העליון הישראלי הוא ״חור שחור״ של חוסר שקיפות בכל הנוגע למתרחש בדיונים בע״פ.
  6. כך למשל, בבית המשפט העליון האמריקאי מועלים פרוטוקולים של הדיון לאתר האינטרנט לעיון הציבור הרחב עוד ביום הדיון ממש.[23] לעומת זאת, בבית המשפט העליון הישראלי הנורמה היא לא להעלות פרוטוקולים לאתר האינטרנט. למעשה, עד שנת 2007 בכלל לא היה פרוטוקול בבית המשפט העליון (בשונה מערכאות השלום והמחוזי) ורק בעקבות עתירה שהגיש עו״ד מרדכי איזנברג בשם התנועה להגינות שלטונית התקבלה החלטה בדבר רישום פרוטוקולים.[24] אולם, כאמור, פרוטוקולים אלה אינם מפורסמים לציבור, אלא מסופקים לפי דרישה לצדדים ולתקשורת. הבעיות עם הפרוטוקולים הישראליים ידועות והם חסרים, משובשים ולא ברורים – בעיקר כי דיוני העליון הישראלי לא מוקלטים,[25] וזה מוביל אותנו לנקודה הבאה.
  7. בבית המשפט העליון האמריקאי מוקלטים באודיו כל הדיונים בע״פ מאז 1955, דבר המאפשר גם מעקב אחר מידת הדיוק של הפרוטוקולים. הקלטות אלו מתפרסמות באתר האינטרנט של בית המשפט לקראת מוצאי יום השישי של השבוע שבו נערכו הדיונים.[26] בשורה התחתונה, השופטים העליונים האמריקאים סולדים ממצלמות ושידורים חיים אבל הפרוטוקולים הנגישים לציבור והקלטות האודיו נותנות הבנה טובה למדי למה שהתרחש באולם העליונים האמריקאים. השופטים הישראלים סולדים גם מפרסום פרוטוקולים והקלטות אודיו, והציבור מקבל תמונה חלקית ומקוטעת למה שהתרחש באולם העליונים הישראליים.

ב) החלטת העליון האמריקאי משבוע שעבר

  1. על מנת להבין את החלטת העליון האמריקאי, נדרש הסבר מסוים לגבי יחסו להתפתחויות טכנולוגיות. את הדוח השנתי על מערכת השפיטה הפדרלית לשנת 2014 פתח הנשיא ג׳ון רוברטס בסיפור על ״שפורפרות פנאומטיות״,[27] מערכת המשמשת להעברת מסמכים בתוך צינורות באמצעות אויר דחוס. המערכת שולבה בבניין של בית המשפט בין השנים 1935 – 1971, ואפשרה לעיתונאים המסקרים את בית המשפט לשגר מסמכים ופסקי דין לעמיתיהם שהמתינו בחדר העיתונאים בקומה הראשונה. שילוב המערכת בעבודת בית המשפט היה רחוק מהצלחה מסחררת, לדברי רוברטס, בית המשפט אימץ את המערכת באיחור וגם זנח אותה לאחר שהתיישנה מאוד והפכה ל״פרימיטיבית״.
  2. הסיפור על ״שפורפרות פנאומטיות״ נועד להדגים כיצד בית המשפט העליון ״בוחר״ להשתרך מאחור בשילוב אמצעים טכנולוגיים בעבודת השופטים. מה עומד מאחורי התנהלות זו? במשטר החוקתי שלנו, הסביר רוברטס, בית המשפט הוא בורר נטרלי בסכסוכים בין צדדים קונקרטיים, היוזמים לפתוח את ההליך השיפוטי ולמסגר את הנושאים שיובאו להחלטת בית המשפט.[28] אליבא דנשיא רוברטס, תפקידו המסויג והפסיבי של בית המשפט משפיע במישרין על האופן בו ישתמש בחדשנות וטכנולוגיה. בית המשפט יאמץ רק את אותם אמצעים טכנולוגים המאפשרים לו, בראש ובראשונה, להגשים ביעילות ובהוגנות את תפקידו כבורר סכסוכים בהתאם לחוק.[29] על רקע זה הסביר רוברטס את הצורך בשילובם של מערכות טכנולוגיות ומחשוב בעבודת העליון באותו דוח,[30] ושלל שילובם של מצלמות בראיון טלויזיוני:

״מצלמות יכולות להנגיש את עבודות העליון לציבור הרחב, אבל אין זה התפקיד שלנו לחנך את הציבור. תפקידנו הוא לפרש את החוקה והחוקים במסגרת תפקידנו החוקתי, ומצלמות בבית המשפט יפגעו ביכולתנו למלא תפקיד זה, היא תשפיע על עורכי הדין, היא תשפיע על כמה מעמיתי והיא תשפיע על תהליך קבלת ההחלטות שמתפקד מצוין עתה.״[31]

  1. על רקע הסקירה לעיל ניתן להסביר טוב יותר את החלטת שופטי העליון האמריקאי משבוע שעבר, שניתנה לאחר מחשבה רבה. מגפת הקורונה כפתה על השופטים האמריקאים בידוד וריחוק לתקופת זמן בלתי ידועה, והשופטים החליטו לקיים סדרה מוגבלת של דיונים שנדחו הרחק מהציבור במשך שבוע בחודש מאי. הם בחרו לקיים סידרת דיונים זו בשיחת ועידה טלפונית שתועבר בשידור חי – כאשר כל המשתתפים עורכי הדין, הצדדים והשופטים אינם נוכחים באולם בית המשפט.
  2. זהו כמובן ציון דרך היסטורי לבית משפט, שלא קיים מעולם שידורים חיים, ושרק במקרים נדירים התיר לפרסום קלטות אודיו מאותו יום דיונים. שיחת ועידה טלפונית תאפשר לשופטים להמשיך בשיטה של שופטים חוקרים ומתערבים בטיעוני הצדדים בע״פ (שיטה המכונה גם hot bench), כאשר השופטים מתערבים ומקשים על עורכי הדין בטיעוניהם, שנאלצים להתמקד בפרשנות תקדימים, כללים ועקרונות צרים. במאמר שעתיד להתפרסם בקרוב, מסביר פרופ׳ טרי סקולניק כי השיטת ה- hot bench תואמת גישה של מינימליזם שיפוטי.[32]
  3. כמובן, שהדבר לא יהיה פשוט, שכן בשיחה מעין זו עורכי הדין לא יוכלו לראות את פני השופטים או לקרוא את שפת גופם. כמו כן, יש סיכוי שהשופטים יפריעו זה לזה ויתפרצו זה לדברי האחר. שיטת ה-hot bench מאפשרת לשופטים לשוחח בינם לבין עצמם דרך השאלות לצדדים עוד בטרם ההיוודעות וההצבעה על התוצאה הסופית. אנו נצטרך להמתין ולראות כיצד שיטה זו, שהתפתחה לאורך העשורים האחרונים בעליון האמריקאי, תשרוד את המדיום החדש של שיחת ועידה טלפונית ואלו התאמות ידרשו מהשופטים על מנת להמשיך לקיימה.
  4. עם זאת, חשוב להבחין גם למה השופטים סירבו: שידור ישיר או מוקלט מצולם בווידאו של הטיעונים בע״פ. כנראה שהשופטים עדין מקווים כי משבר הקורונה יחלוף בשנה הקרובה, ואז יוכלו לשוב לפרקטיקה הנוהגת של הקלטות אודיו המתפרסמות בערבו של יום השישי. אם השופטים היו מאפשרים כבר היום שידורי וידאו חיים או מוקלטים, קשה לראות כיצד ניתן יהיה לחזור אחורה להקלטות אודיו בלבד כשהמשבר יחלוף. בסופו של דבר בתי משפט עליונים הם מוסדות שמרנים הפועלים על פי מנהגים וקודים שהתפתחו לאורך שנים, והשופטים אינם ששים לזנוח כללים אלה בקלות.

ג) שידורים חיים ובעיות במבנה והתנהלות בית המשפט העליון הישראלי

  1. הדיון לעיל, מראה שההשוואה בין בתי המשפט העליונים – בעיה (קורנה) ותגובה (שידורים חיים) – מבליטה בעיות מבניות קשות של העליון הישראלי והתנהלותו.
  2. שני בתי המשפט אומנם מאמצים שידורים חיים, אבל התפקיד השיפוטי שהם נועדו להגשימו שונה לגמרי. אין זה מקרה שהדיון שהועבר בשידור חי מהעליון הישראלי היה דיון של עותרים ציבוריים ובעתירה שקשה לאפיינו כספציפית וקונקרטית. לא ארחיב בנושא זה, שכן המחלוקת באשר לתפקידו של העליון ידועה. ואעבור לבעיות המבניות.
  3. הנוהל שפרסמה הנשיאה חיות מדבר על שידור כעשרה דיונים של בג״ץ.[33] מדובר על שידור דיונים שיבחרו באופן סלקטיבי מתוך אלפי דיונים הנערכים בבית המשפט העליון מדי שנה. עצם העובדה, שהנוהל יוחד לדיוני בג״ץ, מאששת במידה מסוימת טענה של פרופ׳ פרידמן ואחרים, שבית המשפט העליון מזניח את הפונקציה הערעורית שלו (שהרי העליון יושב גם כבית משפט לערעורים אזרחיים ופליליים) ומייחס חשיבות בלעדית לפונקציה הציבורית-חוקתית.
  4. הסלקטיביות וחוסר השקיפות של נוהל השידורים החיים מתגבר גם על רקע העובדה, שבניגוד לעליון האמריקאי המקליט באודיו את כל דיוניו המתקיימים בהרכב מלא, בית המשפט העליון שלנו יקליט 10 דיונים של בג״ץ גם כאשר בית המשפט בחלקם יושב בהרכב של שלושה. כך היה למעשה בשבוע שעבר בעתירות נגד עיקוב השב״כ. דבר זה מביא אותנו לנקודה הבאה.
  5. בהקשר זה מתעוררת בעיית ההרכבים המפורסמת, שריד מן התקופה המנדטורית, כשהחלטות בית המשפט העליון היו ניתנות לערעור בפני מועצת המלך באנגליה.[34] זוהי בעיה מבנית הפוגעת ביכולתו של בימ״ש העליון שלנו לשמש הן כ-״בית משפט פוסק אחרון״[35] והן כ-״פרשן החוקה״.[36] לכל שופט יש השקפת עולם – אידיאולוגיה משלו – ולא פעם קורה בעליון האמריקני כי השופטים נחלקים בדעותיהם, חמישה לצד אחד וארבעה לצד אחר. הנקודה החשובה היא שגם אם ההלכה נפסקה על פי דעת הרוב, להחלטה מיוחס משקל של כבוד מעצם השתתפותם של כל שופטי בית המשפט העליון האמריקני בהתהוותה.[37]
  6. חישוב מהיר, מראה כי בבית המשפט העליון הישראלי כרגע ניתן ליצור 435 הרכבים שונים של שלושה שופטים.[38] על פי נתוני הרשות השופטת נפתחים מדי שנה כ-1700 תיקים בבג״ץ.[39] מכאן שבפני הנשיאה שיקול דעת כמעט בלתי מוגבל לבחור כאוות נפשה את מה ומי להראות. מכיוון שכל מחקר עדכני מראה שוב ושוב, שהאידיאולוגיה השיפוטית היא מרכיב מרכזי בכל החלטה שהשופט מקבל,[40] ברור שגם המלצת ועדת ההיגוי בראשות המשנה לנשיאה השופט מלצר וגם האישור של הנשיאה יהיו בעלי הטיה אידיאולוגית. קשה שלא לראות כי נוהל זה יקדם שופטים ועותרים שהמלך חפץ ביקרם. קשה גם לשכנע שיד המקרה בחרה, כי העתירה הראשונה ששודרה בשידור חי, היא עתירה של עותרים ציבוריים סדרתיים[41] והנשיאה והמשנה לנשיאה ישבו בהרכב. ככה לא בונים שקיפות או אמון.
  7. נקודה אחרונה וחשובה, השידורים החיים הסלקטיביים אינם יכולים להיות תחליף להיעדרם של פרוטוקולים נגישים באתר האינטרנט או הקלטות אודיו של כל הדיונים עצמם (בחריגים מתבקשים של פרטיות, ביטחון המדינה וכדומה). הצורך בפרוטוקולים מדויקים והקלטות אודיו של כל הדיונים נגזר מתפקידו הקלאסי של בית המשפט העליון כבורר הוגן בסכסוכים: אם השופטים (וגם הצדדים) צריך להסתמך בבואו לפסוק את הדין על זכרונו בלבד מהדיון שהתקיים ימים, שבועות, חודשים ולפעמים אפילו שנים לפני מתן ההחלטה, מדובר בפגיעה חמורה בתפקיד זה. בנוסף, שידור של עתירות ציבוריות בלבד תוך החשכת המסך של האזרח מהשורה המגיע בשערי בית המשפט העליון בערעור אזרחי, בערעור פלילי או בעתירות ״פרטיות״ פוגע בתחושת השקיפות ופומביות המשפט. בית משפט המעוניין בשקיפות ואמון, אינו יכול לגלות טפח אבל להמשיך ולכסות טפחיים.

ד”ר שוקי שגב הוא מרצה בכיר בבית הספר למשפטים, המכללה האקדמית נתניה, מומחה למשפט חוקתי, ופילוסופיה של השפיטה, וכן חבר הועדה המייעצת של הפורום הישראלי למשפט וחירות.

[1] ראו: Oliver Wendell Holmes, Collected Legal Papers 292 (1920); מנחם מאוטנר הליברליזם בישראל: תולדותיו, בעיותיו, עתידותיו 35 (2019); דניאל פרידמן קץ התמימות: משפט ושלטון בישראל (2019).

[2] ראו: Alexis De Tocqueville, Democracy in America 270 (George Lawrence ed., J.P. Mayer trans., 1969) (1835); Robert H. Jackson, The Struggle for Judicial Supremacy xi (1941); רות גביזון ומרדכי קרמניצר ״פתח דבר״ אקטיביזם שיפוטי בעד ונגד 1 (רות גביזון, מרדכי קרמניצר ויואב דותן עורכים, 2000).

[3] Roy M. Mersky & Kumar Percy, Supreme Court Enters the Internet Age: The Court and Technology, 11 Experience 14 (2000); Jerry Goldman, The U.S. Supreme Court and Information Technology: From Opacity to Transparency in Three Easy Steps, 88 Chi.-Kent L. Rev. 325 (2013). רק בשנת 2017 החליטה הנהלת בתי המשפט לערוך פיילוט, שבמסגרתו התאפשרה הגשת כתבי בי-דין לבית המשפט העליון באמצעות אתר ״נט המשפט״ וגם אז למעט כתב בי-דין הפותח את ההליך. הודעת מערכת בתי המשפט, אילת פילו ״פיילוט – הגשת כתבי בי-דין לבית המשפט העליון באמצעות אתר ׳נט המשפט׳״ (4.9.2017). ראו והשוו קלמן ליבסקינד ״לא שופטת את עצמה״ מעריב (23.6.18); אורי ישראל פז ״גרוניס מגביל את פעילות נט המשפט״ תקדין (20.8.14).

[4] בג״ץ 2109/20 בן מאיר נ׳ ראש הממשלה, החלטה מיום 13.4.20.

[5] הוראת נוהל של נשיאת העליון 1-20, פרויקט ניסיוני להעברת שידורים ישירים של דיונים בבית המשפט העליון (14.4.2020) https://supreme.court.gov.il/Documents/הוראות%20נוהל%20של%20נשיאת%20בית%20המשפט%20העליון%20פרויקט%20ניסיוני%20להעברת%20שידורים%20ישירים%20של%20דיונים%20בבית%20המשפט%20העליון.pdf .

[6] ראו: Supreme Court Press Release (13.4.2020)

https://www.supremecourt.gov/publicinfo/press/pressreleases/pr_04-13-20.

[7] Felix Frankfurter & James M. Landis, The Business of the Supreme Court of the United States – A Study in the Federal Judicial System, 38 Harv. L. Rev. 1005 (1925); John P. Frank, The Historic Role of the Supreme Court, 48 Ky. L.J. 26, 31 (1959); William H. Rehnquist, The Changing Role of The Supreme Court, 14 Fla. St. U. L. Rev. 1 (1986); Ronald Rotunda, Foreword: The Role of the Modern Supreme Court, 26 U. Rich. L. Rev. 433 (1992); Vincent Blasi, The Rootless Activism of the Burger Court, The Burger Court: The Counter-Revolution That Wasn’t 198, 209-210 (Vincent Blasi ed., 1983).

[8] Erwin Chemerinsky & Eric Segall, Cameras Belong in the Supreme Court, 101 Judicature 14 (2017); Timothy Dyk & Bernice Donald, Cameras in the Supreme Court – Should Supreme Court Proceedings be Televised, 75 A.B.A. J. 34 (1989)

[9] ראו: Lorraine H. Tong, Televising Supreme Court and Other Federal Court Proceedings (Updated Nov. 8, 2006).  

[10] ראו: Bruce D. Collins, C-Span’s Long and Winding Road to a Still Un-Televised Supreme Court, 106 Mich. L. Rev. First Impressions 12, 15 (2007).

[11] ראו: On Cameras in Supreme Court, Souter Says, ‘Over My Dead Body’, New York Times A24 (March 30, 1996).

[12] הקלטות אודיו של דיוני העליון האמריקאי מתפרסמות באתר האינטרנט של בית המשפט העליון האמריקאי לקראת מוצאי יום השישי של השבוע שבו נערכו הדיונים. לקראת הדיונים בעניין Bush v. Gore, ביקשה רשת לC-Span לצלם ולשדר חי את הדיונים. בקשה זו נדחתה, אבל בית המשפט הקדים ושחרר את הקלטת האודיו מיד בתום הדיון ממש. מאז הקדים בית במשפט במקרים מעוררי עניין ציבורי נוספים את שחרור קלטת האודיו לאותו יום של הדיון. Collins, לעיל הערה 10Error! Bookmark not defined., בע׳ 14—15.

[13] ראו: Adam Liptak, Supreme Court TV? Nice Idea, But Still Not Likely, New York Times (Nov. 28, 2011).

[14] משה גורלי ״איפה החוק שיחייב שידורים מבג״ץ״ כלכליסט (11.2.16).

[15] בג״ץ 9134/12 גביש נ׳ הכנסת, פורסם בנבו (2016). השידור החי הועבר ביום 18.11.2014.

[16] אומנם בשנת 2004 קבעה הוועדה לבחינת פתיחת בתי המשפט לתקשורת אלקטרונית בראשות השופטת דורית ביניש כי יש לאפשר ניסוי של מודל שידורים מדיוני בג״ץ, אבל התמהמהות בית המשפט העליון ביישום המלצות הוועדה – כולל בתקופת נשיאותה של ביניש עצמה – משמיעה גישה שלילית ביותר לשידורים חיים מבית המשפט. ראו גם גורלי, לעיל הערה 8. לדו״ח ועדת ביניש בעניין ראו: הוועדה לבחינת הפתיחה של בתי המשפט בישראל לתקשורת אלקטרונית: דין וחשבון (2004) ראו:

https://www.gov.il/BlobFolder/generalpage/official_inquiry_committees_electronic_communication/he/הוועדה%20לבחינת%20הפתיחה%20של%20בתי%20המשפט%20בישראל%20לתקשורת%20אלקטרונית.pdf .     

[17] ראו: Chemerinsky & Segall, לעיל הערה 8, בע׳ 15. ראו גם נתנאל שלומוביץ ״מגפת קורונה: שופטי בג״ץ לא סיפקו שואו, אבל המצלמה הפכה אותם לבני אדם״ הארץ (17.4.20).

[18] משה גורלי ״הציבור והפוליטיקאים נחשפו לבג״ץ -וראו שופטים מוכנים ובקיאים״ כלכליסט (16.4.20).

[19] אבישי גרינצייג ״לבקשת גלובס: דיון בבג״ץ הועבר היום בשידור חי״ גלובס (16.4.20).

[20] השידורים עשויים להשפיע על התנהגותם של עורכי דין, עדים והשופטים עצמם. ראו שלומוביץ, לעיל הערה 17: ״ביום רגיל, כשאסתר חיות פונה לקהל באולם, זה רק כדי שיהיה שקט. אלא שהכנסת מצלמות לבית המשפט העליון גרמה לנשיאה להכיר בקיומם של בני אדם שלא ניגשו למבחן לשכת עורכי הדין״.

[21] עקיבא ביגמן ״ליל הגלימות השחורות״ ישראל היום (21.4.20).

[22] שמחה רוטמן ״רמיסת החוק לא מצטלמת טוב״ ישראל היום (21.4.20).

[23] ראו: https://www.supremecourt.gov/oral_arguments/archived_transcripts/1973.

[24] בג״ץ 5122/06 התנועה להגינות שלטונית נ׳ שר המשפטים, פורסם בנבו 6.6.07. ההחלטה בדבר רישום פרוטוקולים התקבלה על ידי השופטים מרים נאור, אליקים רובינשטיין, ויוסף אלון, על דעת שר המשפטים דניאל פרידמן, נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש ומנהל בתי המשפט, משה גל. ראו גם שמואל דקלו ״בג״ץ החליט: ינוהלו פרוטוקולים מלאים של הדיונים המתקיימים בבית המשפט העליון״ גלובס (6.6.07).  

[25] גורלי, לעיל הערה 14.

[26] ראו: https://www.supremecourt.gov/oral_arguments/argument_audio/2010. חשוב לציין, שבמספר מקרים לבקשת אמצעי התקשורת פורסמו ההקלטות באותו יום הדיון ממש ולפעמים ממש בסיומו, כך שאף שמבחינה טכנית לא היה מדובר בשידור חי מדובר היה בשידור בהשעיה. כך היה למשל בפסק הדין בעניין Bush v. Gore. ראו Collins, לעיל הערה 10, בע׳ 14—15.

[27] ראו: Chief Justice John G. Roberts, Jr., 2014 Year-End Report on the Federal Judiciary (Dec. 31, 2014).

[28] שם, בע׳ 4.

[29] שם, שם.

[30] שם, בע׳ 5.

[31] https://www.youtube.com/watch?v=Ywlk5CgwNT4.

[32] ראו: Terry Skolnik, Hot Bench: A Theory of Appellate Adjudication, 61 B. C. L. Rev. (forthcoming).

[33] ראו:

https://supreme.court.gov.il/Documents/הוראות%20נוהל%20של%20נשיאת%20בית%20המשפט%20העליון%20פרויקט%20ניסיוני%20להעברת%20שידורים%20ישירים%20של%20דיונים%20בבית%20המשפט%20העליון.pdf .

[34] יעקב קוואט ״על מבנה בית המשפט העליון״ הפרקליט כב 249 (תשכ״ו).

[35] שם, בע׳ 249: ״הדעת נותנת, כי בית משפט פוסק אחרון צריך לדבר קול אחד ולא ב-120 קולות. זאת אומרת, שהוא חייב לשבת ולדון בהרכב מלא.״  

[36] יצחק הרצוג ״על קביעת הרכבים בפרשנות חוקי יסוד״ קרית המשפט ט 203, 209 (תשע״א): ״פרשנות בהרכב מלא מבטאת תפיסה ראויה הן של החוקה כמסמך יסוד הן של הפרשנות החוקתית כתפקיד שלטוני יוצא דופן בחשיבותו הן של הפרשן החוקתי  כמוסד שלטוני שלו מאפיינים מיוחדים״.

[37] קוואט, לעיל הערה 18, בע׳ 250.

[38] ישנם תשעה ראשי הרכבים וחמשה עשר שופטים בסה״כ, מה שמאפשר 435 הרכבים שונים.

[39] ראו דוח שנתי 2018: הנהלת בתי המשפט 13 (2019).

 https://www.gov.il/BlobFolder/reports/statistics_annual_2018/he/2018.pdf .

[40] ראו: Ryan J. Owens & David A. Simon, Explaining the Supreme Court’s Shrinking Docket, 53 Wm. & Mary L. Rev. 1219, 1224 (2012) (“Ideology . . . drives much of Supreme Court decision making. It motivates whether the Justices grant review in cases, to whom the Chief Justice assigns opinions, whether the Justices bargain and negotiate over the content of opinions, Justices’ decisions to join final opinion coalitions, and the Court’s review of lower court decisions.”).

[41] מערכת ישראל היום ״השופט מלצר החמיא לעו״ד שעתר נגד הימין: במהלך כנס נערך באוניברסיטת בר אילן, ביקש יו״ר ועדת הבחירות לשעבר למחוא כפיים לעו״ד שחר בן מאיר – מהעותרים הבולטים נגד הימין בשתי מערכות הבחירות האחרונות״ ישראל היום (20.1.20).